חשיבות הראייה המרחבית והתמצאות במרחב

אנו חיים כיום בעולם רצוף גירויים. אנו נעים במרחבים מגוונים (פתוחים, סגורים, צפופים וכדומה), קולטים גירויים (רעשים, עצמים שונים, מזג אוויר ועוד…), מסתגלים למקומות חדשים (גן חדש, בית ספר, סביבת עבודה). אנו הולכים בקניונים, עוברים מכשולים (מדרכות, עצמים שנעים לכיווננו), חוצים כבישים, רוכבים על אופניים, נוסעים ברכב, משחקים, רצים במרחב הפתוח (חוף הים, פארקים ועוד ועוד..)

לרובנו זה מובן מאליו, אך לא כך הדבר! הנה כמה סיטואציות שיעוררו את מחשבתכם:

• כמה פעמים אמרו לכם שהילד נתקל בחפצים בגן, בבית הספר?
• האם אמרו לכם שהוא מציק לחבריו לשולחן הלימודים, בגן, בכיתה?
• האם אמרו לכם שהוא לא משתתף במשחקי כדור ובמשחקי תנועה בשיעורי החינוך הגופני ובפעילויות ספורטיביות שונות?
• כמה פעמים אתם מעירים לילדכם להסתכל לאן שהוא הולך?
• האם אתם מכווינים אותו באופן נכון למעבר החצייה? האם יש לו יכולות לחצות את הכביש בכוחות עצמו בבטחה? 

אלו דוגמאות כלליות אך חשובות ביותר להבנה עד כמה לא פשוט לנוע במרחב.
בואו ננתח כמה מהן. 

1. חציית מעבר חצייה  – שנים רבות ילדכם למד כיצד לעבור מעבר חצייה. יש להסתכל ימינה ושמאלה ואם אין מכונית אפשר לעבור.
   אך מה קורה במצב שבו עלינו לשער את המרחק ואת המהירות שלנו לעומת מהירות החפץ שנע לכיווננו? נכון שחשוב תמיד להישמע להוראות תמרורי ההוריה, אך ישנם מקומות שבהם עלינו להתאים את עצמנו לסביבה בכוחות עצמנו. ולכן, אם יש פער בניתוח תנועת החפץ הנע לכיווננו עלול להיגרם אסון!
2. הליכה מודעת – כאשר אנו הולכים עם ילדינו בקניון, בשפת הים, ברחוב או בכל מקום אחר אנו נמנעים מהתנגשויות עם אנשים הנעים בכיוונים שונים ובמהירויות שונות. הם מגיעים מולנו, מימיננו ומשמאלנו ועלינו לעיתים להאט את הקצב, להגביר את הקצב, לעצור (יכולת איפוק) ולתת להם לעבור, לקלוט בעינינו בו זמנית כמה גירויים נעים וגם עצמים נייחים שכדאי לנו להימנע מלהתנגש בהם. האם ילדכם מסוגל לעשות זאת בכוחות עצמו?
3. תסכול משיעורי חינוך גופני – ילדכם אינו מעוניין לשחק במשחקי כדור או במשחקי קבוצה? האם הוא נפסל מהר או נתקל בחפץ או בילד אחר מקבוצתו והדבר גורם לריבים, פסילה וכמובן לתסכול?
   תסכול זה שיכול להוביל לדימוי עצמי נמוך ולפער חברתי יכול להיווצר בשל פער בין מודעות גופו במרחב לקבלת מסירה של כדור או להתחמקות מיריב, עקב תזמון שגוי בנוגע לחפצים שנעים לכיוונו.
   עם זאת ייתכן שקיים פער במיומנות שאינה התמצאות במרחב ולכן יש לבדוק את העניין עם גורם מקצועי.
   
   

כחלק מתהליכי הלמידה, הפיתוח והתרגול של ההתמצאות במרחב עלינו להכיר כמה מיומנויות ולשלוט בהן:

• ראייה תקינה – ללא יכולת זו יכול להיווצר פער גדול בהתמצאות במרחב גם במקרים שבהם קיימות מיומנויות מוטוריות טובות. (במקרה הצורך מומלץ לבצע גם בדיקת שמיעה)
• מודעות גופנית – יכולת המתבססת על שילוב של מידע תחושתי ומוטורי. מודעות גופנית היא הבסיס ללמידה ולביצוע מגוון רחב של מיומנויות מוטוריות. זוהי היכולת לשיים את איברי הגוף, להכיר את תנועותיו, את נפחו ואת תפקידם של האיברים השונים.
• כיווניות – זיהוי כיוונים במרחב הכללי (מחוץ לגוף) כמו: מימין לשולחן, משמאל לכיסא.
• תפיסה מרחבית – היכולת לפענח את האופן שבו גוף או חפץ מאורגנים בחלל – מבחינת מיקום, מרחק, כיוון ומנח, הן ביחס לגוף והן ביחס לגופים אחרים.
• תפיסה חזותית – תהליך קוגניטיבי מורכב שכולל עיבוד של מידע תחושתי הנקלט באמצעות חוש הראייה ומאפשר פיענוח והצמדת משמעות למידע תחושתי (תפיסת גודל, מרחק, צבע, דמות) תפיסה חזותית משמעותית למיומנויות יומיומיות, מיומנויות למידה, מיומנויות מוטוריות והתמצאות במרחב. 
• מיומנויות מוטוריות – מיומנות מוטורית היא פעולה תנועתית ייחודית שאמורה להתבצע ברצף לשם השגת מטרה מוגדרת ובהתאם לקריטריונים איכותיים או כמותיים כגון: ריצה, קפיצה וכדומה. מיומנויות מוטוריות מבוססות על שילוב יכולות מוטוריות מגוונות כגון שיווי משקל, קואורדינציה, תאומיות רב איברית עצבית, דיוק וכדומה. 

כפי שציינתי ההתמצאות במרחב האישי והכללי היא לא כדרך אגב, אלא שהיא כוללת בתוכה מיומנויות נרחבות, מודעות גופנית ויצירת בסיס תנועתי, מוטורי וקוגניטיבי. פיתוח מיומנויות אלו ושימורן לאורך זמן ישפרו את אורח חיינו ואת חיי החברה של ילדינו, ימנעו תסכולים, וכמובן, יקנו לנו ולילדינו בטיחות מירבית.